פרשת שמיני - חס"ה לשבת 

מדוע התורה אסרה עלינו לאכול מאכלים מסויימים? איזה מעשה פלא אירע בעת קריאת התורה בבית הכנסת אבוהב בצפת? והאם מותר לברך ברכת המזון במקום אחר מזה שאכל? • חידוש סיפור והלכה לשבת פרשת שמיני

רבי יוסף שמואלי  | יום שישי כ"ז ניסן התשפ"ה  |  25.04.2025  |  10:05

חידוש

"אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ" (יא, ד)

כתב האברבנאל: איסור המאכלים שאסרה תורה, אינם מפני בריאות הגוף ורפואתו, וחלילה מלהאמין כן, לפי שאם הדבר כן, היה ספר תורת האלוקים במדרגת ספר מספרי הרפואה. וגם עינינו רואות, כי האומות האוכלות בשר החזיר, השקץ, ושאר בעלי חיים טמאים, כולן הן חזקות. אולם תורת האלוקים לא באה לרפא את הגוף ולדאוג לבריאותו, אלא לדאוג לבריאות הנפש ולרפא תחלואיה, לכן אסרה התורה את המאכלים, לפי שהם מתעבים ומשקצים את הנפש הטהורה.

מוסיף על כך בעל "עקדת יצחק" רבי יצחק עראמה זיע"א: כשם שהכפרי אוכל מאכלים גסים והוא בריא, ואילו בן העיר לא הורגל במאכלים אלה ומזיקים לו, כך ישראל: לפי זוך נפשותינו, שהן נאצלות מתחת כסא הכבוד, לא נוכל לסבול את הטומאות המזיקות לנו, לא כן הגויים, בשבילם הכל טוב, כי נפשם מגושמת, ולא אכפת להם מטומאות. (פרפראות לתורה).

סיפור

"כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ" (יא, ג)

מעשה נפלא סיפר הגבאי של ביהכ"נ "אבוהב" בצפת אדון פרג' ז"ל שראה בעיניו את המעשה הבא.

כידוע, בישיבת "פורת יוסף" תכב"ץ, היה לוקח כל שנה מורנו ראש הישיבה הגאון הגדול כמוהר"ר יהודה צדקה זצוק"ל את הבחורים שלמדו בשיעור שלו לעשות שבת בצפת, ושם היו מתפללים בביהכ"נ "אבוהב". וכאשר הגענו לצפת הלכנו לבית הכנסת, והרב ביקש מהגבאי שיראה לנו הספר תורה של מהר"י אבוהב זצוק"ל. הגבאי הסכים, אבל ביקש שקודם נלך לטבול במקוה האר"י, ואח"כ יראה לנו.

כאשר חזרנו מהמקוה הראה לנו את הספר תורה ושמחנו מאד, ובקשנו אם אפשר שהשבת נקרא בספר תורה הזה, ענה לנו, כי יש להם תקנה שלא מוציאים כבר הספר תורה של מהר"י אבוהב, כי אם במועדים שסימנן כש"ר, ר"ת כיפור, שבועות, ראש השנה. כששאלנו מה הסיבה, ענה לנו - אספר לכם מעשה מזעזע, כדי שתדעו נפלאות ה' ותשמרו עצמכם. וזה מה שאני ראיתי כאן בבית הכנסת.

ביום שבת אחת בפרשת שמיני, הוציאו הספר תורה של מהר"י אבוהב. והיה אדם אחד יקר, שהיה סוחר שבא לצורך סחורתו לכמה חדשים, כאשר חזר מהנסיעה, כבדו אותו בשבת בעליה לתורה כנהוג, בכדי לברך ברכת הגומל. לאחר שבירך את הברכה הראשונה, קרא החזן בתורה, וכשהגיע לפסוק "כל מעלה גרה בבהמה" וכו', קרא: כל מעלה "נדה", הציבור החזירו אותו, אבל גם בפעם הנוספת הוא קרא: כל מעלה נדה. שאלו אותו: מה קרה? מדוע אתה קורא נדה ולא גרה? והוא השיב שכך כתוב בספר תורה.

עלה הרב לראות, ואכן ראה כי במקום 'גרה' כתוב 'נדה'. בינתיים, התרחק אותו אדם שעלה לתורה, ואז ראה הרב שכתוב 'גרה'. ביקש ממנו הרב שיתקרב, וברגע שהתקרב נהפכו האותיות שוב ל'נדה'. משהתרחק שנית, שוב נהפכו לגרה.

זעק הרב ואמר לו: תאמר, מה עשית ומה מעשיך? הסוחר התבייש מאד, והודה בפני הקהל שגבר עליו יצרו ועבר עבירה. וכל הקהל געה בבכיה, והיהודי עשה תשובה, ומני אז קבלו עליהם לא להוציא הספר תורה רק ימים אלו. באותה שבת היתה לנו שמחה גדולה מאד, אחר שלמדנו ממעשה זה להיזהר מאד בכל פרטי ההלכה. ה' יחזירנו בתשובה שלימה. אמן.

הלכה

ברכת המזון

א. אינו מברך ברכת המזון אלא על לחם שהוא מחמשת מיני דגן: חטים ושעורים וכוסמין, שבולת שועל ושיפון.

ב. מהתורה יש אומרים שאין חייבים בברכת המזון עד שיאכל כביצה ( 54 גרם) שהוא שיעור שתי כזיתות, אמנם מדרבנן חייב לברך ברהמ"ז אפילו לא אכל אלא כזית (27 גרם).

ג. כיון שיש אומרים שאם אכל ולא שתה מים אם הוא תאב לשתות אינו חייב לברך ברהמ"ז מן התורה אלא רק מדרבנן, לפיכך אם אכל ולא שתה מים והוא תאב לשתות, ישתדל לשתות מים כדי שיברך ברהמ"ז מן התורה לפי כל הדעות.

ד. אותם שיורי מאכל הנשארים בעצמות ובקליפות של הפירות, אם יש בהם ניצוצי קדושה יתבררו על-ידי הברכה אחרונה שאומר האדם על שולחנו, אף על פי שסופם לזרקם לאשפה. לכן יזהר אדם שלא יסיר מעל השולחן עצמות וקליפות אלא רק אחרי ברכת המזון.

ה. מאחר שברכת המזון עושה תיקון גדול על השולחן כאמור, לכך הזהירו חז"ל לשייר האדם פת על שולחנו בעת ברכת המזון. ואם אכלו כל הפת קודם ברכת המזון, לא יביאו פת שלימה ויניחו על השולחן, אלא יביאו פרוסה. ואם היתה על השולחן פת שלימה מעת שבירך המוציא, לא יסירנה בעת ברכת המזון. [ואדרבא עדיף יותר לעשות כך, להשאיר ככר אחד שלם על השולחן מעת שבירך המוציא. ולא אסרו בפת שלימה, אלא רק אם יביאנה מחדש בעת ברכת המזון].

ו. צריך ליזהר שלא ישאר כלי ריקן על השולחן בעת ברכת המזון, כגון כפות כוסות וקערות וכיוצא.

ז. קודם ברהמ"ז יסיר את הסכין מעל השולחן, בין בחול ובין בשבת ויו"ט.

ח. האוכל סעודה של פת, צריך לברך ברכת המזון במקום שאכל. ומפינה לפינה באותו בית, אינו שינוי מקום, ואפי' כשאין רואה מקומו הראשון. ואם יצא ממקומו והלך למקום אחר, אם היה הדבר במזיד, צריך לחזור למקומו הראשון, כדי לברך שם ברכת המזון. ואם בירך במקום שנזכר, יצא ידי חובה. ואם היה הדבר בשוגג רשאי לברך במקום שנזכר. והמחמיר לחזור למקומו הראשון ולברך שם, תבוא עליו ברכה.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!